YT YouTube2Text

YouTube2Text → Transcripts → הסיבה הפסיכולוגית שאנשים מתנתקים | קרל יונג

הסיבה הפסיכולוגית שאנשים מתנתקים | קרל יונג — Transcript

by הקוד האנושי · 2,425 words · 391 segments · language en · Watch on YouTube

Open in transcriber Summarize with AI Download SRT/VTT

Full transcript

0:00כמעט אף אחד לא יודע למה זה קורה, אבל יש
0:03אנשים שיכולים לראות את הטלפון מצלצל,
0:06להסתכל על השם שמופיע על המסך ולא לענות.
0:11לא כי הם עסוקים, לא כי הם כועסים, לא כי
0:15אין להם זמן, אלא כי משהו עמוק יותר קורה
0:19בתוכם.
0:20הטלפון ממשיך לצלצל, הם מסתכלים עליו,
0:24מחכים שהוא יפסיק, ואז ברגע שהוא משתתק,
0:29הם נושמים לרווחה, אבל מיד אחר כך מגיעה
0:33תחושת האשמה.
0:35למה לא עניתי? למה אני עושה את זה שוב?
0:39אני הרי אוהב את האדם הזה, אז למה כל כך
0:42קשה לי ללחוץ על הכפתור הירוק?
0:45אם גם אתה מכיר את הרגע הזה, אולי תגלה
0:48היום שהסיבה אינה מה שחשבת.
0:52רוב האנשים בטוחים שמי שלא עונה לטלפונים
0:55פשוט לא אוהב לדבר, שהוא מופנם, ביישן,
1:00אולי אפילו לא מנומס.
1:02אבל לפי קרל יונג, לפעמים התנהגות שנראית
1:05קטנה ופשוטה היא רק הסימן החיצוני של
1:09תהליך הרבה יותר עמוק.
1:11כי כמעט [מוזיקה] שום התנהגות שחוזבת על
1:13עצמה שוב ושוב אינה מקרית.
1:17יש סוד קטן שרוב האנשים לא יודעים. יש
1:20הבדל גדול [מוזיקה] בין אדם שבוחר לא
1:22לענות לבין אדם שמרגיש שהוא לא מסוגל
1:26לענות.
1:27הראשון מקבל החלטה, השני מרגיש שהגוף שלו
1:31מחליט במקומו. הוא אפילו רוצה לענות אבל
1:35משהו עוצר אותו. כאילו הטלפון [מוזיקה]
1:38לא רק מצלצל, כאילו הוא דורש ממנו משהו
1:42שאין לו כרגע.
1:44יש אנשים שמסוגלים לדבר במשך שעות עם חבר
1:47קרוב, אבל ברגע שהטלפון מצלצל בלי התראה,
1:52הם מרגישים לחץ. כאילו מישהו נכנס להם
1:55לעולם הפנימי בלי לדפוק בדלת. הם צריכים
1:59זמן להתכונן, לחשוב, להחליט.
2:04בשיחת טלפון לא נותנת את הזמן הזה. יש
2:08משהו מיוחד בשיחת טלפון. בהודעה אפשר
2:11לחשוב, למחוק, לנסח מחדש, לענות מתי
2:15שמתאים.
2:17אבל שיחה דורשת נוכחות מיידית. היא מבקשת
2:21תגובה עכשיו. ולאנשים מסוימים דווקא
2:25העכשיו הזה הוא הדבר שמפעיל אותם.
2:30קר עליון גאמים שלכל אדם יש עולם פנימי
2:32עשיר, אבל אצל אנשים מסוימים העולם הפנימי
2:37הזה כל כך פעיל שכל מעבר חד אל העולם
2:40החיצוני דורש מהם אנרגיה עצומה.
2:44מה שנראה לאחרים כמו שיחה קצרה יכול
2:47להרגיש עבורם כמו מאמץ רגשי גדול.
2:50[מוזיקה]
2:51יש עוד דבר מעניין. הרבה אנשים לא מפחדים
2:55מהשיחה. הם מפחדים ממה שהשיחה עלולה להביא
2:59איתה. אולי בקשה, אולי בעיה, אולי חדשות
3:04רעות, אולי אימות, אולי אחריות חדשה. המוח
3:10לומד לקשר צלצול לחוסר וודאות וכל חוסר
3:14וודאות מפעיל את מערכת ההגנה.
3:18יש אנשים שכל פעם שהטלפון מצלצל, הגוף
3:21שלהם מתכווץ עוד לפני שהם יודעים מי
3:24מתקשר.
3:25זאת אינה החלטה מודעת, זאת תגובה. כאילו
3:29הגוף אומר, "תייזהר, משהו עומד לקרות."
3:35אבל למה? יש אנשים שגדלו בבית שבו כל
3:38צלצול הביא איתו מתח. אולי חדשות לא
3:42טובות, אולי דרישות, אולי ביקורת, אולי
3:46עוד משימה.
3:48הם לא זוכרים את זה במילים, אבל הגוף
3:51זוכר.
3:53יום גמין שלא כל הזכרונות חיים במחשבה,
3:57חלקם חיים בתחושות.
3:59לכן לפעמים אדם אינו יודע להסביר למה הוא
4:02נלחץ, הוא רק יודע שזה קורה.
4:06יש סוד נוסף. הרבה אנשים שנמנעים משיחות
4:10טלפון הם דווקא אנשים שאכפת להם מאוד
4:14מאחרים.
4:15כל כך אכפת להם שהם חושבים על כל מילה
4:19לפני שהם אומרים אותה. הם לא רוצים לפגוע.
4:22לא רוצים לאכזב, לא רוצים לומר משהו לא
4:25נכון, אבל בשיחה אין זמן לחשוב, צריך
4:30להגיב. ועבורם זה מרגיש כמו ללכת בלי רשת
4:35ביטחון.
4:37יש אנשים שמיד אחרי שהטלפון מפסיק לצלצל,
4:40שולחים הודעה, סליחה, לא יכולתי לענות.
4:45וזה מעניין כי אם באמת הם לא רצו קשר, למה
4:49הם שולחים הודעה?
4:51כנראה שהבעיה אינה באדם שמתקשר, אלא בצורה
4:55שבה הקשב מוצר.
4:58יש עוד דבר שאנשים כמעט אף פעם לא שמים לב
5:01אליו. לפעמים אנחנו לא מתנתקים מאנשים,
5:06אנחנו מתנתקים מהעומס שהמעוררים בנו.
5:10יש ימים שבהם הנפש כבר מלאה. יותר מדי
5:13משימות, יותר מדי רעש, יותר מדי מחשבות
5:18ואז אפילו צלצול קטן. מרגיש כמו טיפה
5:21נוספת בכוס שכבר מלאה.
5:25יש אנשים שאומרים אני אחזור אליו אחר כך
5:29אבל אחר כך הופך לערב ואז למחר ואז לשבוע
5:34הבא. לא כי הם לא רוצים אלא כי ככל שעובר
5:38הזמן כך גדלה המה. וככל שהאשמה גדלה, כך
5:44קשה יותר לחזור.
5:46יש כאן מעגל שקט, הימנאות, אשמה.
5:50עוד הימנאות ועוד אשמולט
5:53[מוזיקה] לאט האדם מתחיל להאמין שיש משהו
5:56לא בסדר
5:58אבל אולי אין אולי הוא פשוט מעולם לא הבין
6:02מה באמת מפעיל אותו
6:04יש אנשים שחושבים שהם מופנמים אבל בפועל
6:08הם פשוט מותשים
6:11כי כל אינטראקציה עבורם דורשת עיבוד עמוק
6:15כל שיחה נשארת איתם עוד שעות הם מנתחים
6:18אותה חושבים אם אמרו את הדבר הנכון, אם
6:22פגעו, אם היו צריכים לענות אחרת.
6:25וכאשר כל שיחה ממשיכה להתקיים גם אחרי
6:29שהיא נגמרת, לא מפתיע שהמוח מתחיל להימנע
6:32מהשיחה הבאה.
6:35יש עוד מחשבה מעניינת. בעולם של היום
6:38אנחנו זמינים כמעט כל הזמן. פעם כשלא היית
6:42בבית פשוט לא ענו וזה היה טבעי.
6:46היום, אם לא ענית אחרי כמה דקות, יש אנשים
6:51שכבר שואלים הכל בסדר? כאילו הזמינות הפכה
6:55לחובה.
6:56אבל האם הנפש באמת נבנתה כדי להיות זמינה
7:0024 שעות ביממה?
7:02יונג כנראה היה אומר שלא, כי כל נפש זקוקה
7:07גם לשקט, למרחב,
7:10לרגעים שבהם אף אחד לא דורש ממנה דבר.
7:14והרגעים האלה אינם מותרות, הם צורך עמוק.
7:19יש אנשים שכל חייהם היו אלה שפתרו בעיות
7:22של אחרים. הקשיבו, עודדו, עזרו. ועם השנים
7:29כל צלצול התחיל להרגיש כמו עוד מישהו
7:31שצריך מהם משהו. לא שיחה, עוד משימה, עוד
7:36אחריות, עוד חלק מהאנרגיה שלהם.
7:40ובשלב מסוים הנפש מתחילה לסגור את הדלת לא
7:45מתוך חוסר אהבה אלא מתוך עייפות.
7:49יש עוד דבר מעניין. אנשים רבים בטוחים שהם
7:52מתנתקים מאחרים בגלל שהם כבר לא אוהבים
7:55אנשים.
7:57אבל לפעמים האמת הפוכה לחלוטין.
8:00דווקא האנשים שאכפת להם יותר מכולם הם אלה
8:04שמתייפים ראשונים מפני שכל שיחה עבורם היא
8:08לא רק שיחה היא חוויה. הם מרגישים את מצב
8:13הרוח של האדם השני. הם קולטים את מה שלא
8:16נאמר. הם חושבים אחרי שהשיחה מסתיימת אם
8:20היו צריכים להגיד משהו אחר והמוח שלהם
8:24פשוט לא מפסיק לעבוד.
8:27יש אנשים שיכולים לסיים שיחה של 10 בקות
8:31ולהרגיש כאילו עבדו שעה. לא משום שהאדם
8:34השני היה קשה, אלא משום שהם נותנים כל כך
8:38הרבה מעצמם בכל אינטראקציה.
8:41יש סוד קטן שרוב האנשים לא יודעים. לפעמים
8:45האדם אינו נמנע מהטלפון.
8:48הוא נמנע מהגרסה של עצמו שהוא הופך להיות
8:52בזמן השיחה.
8:54יש אנשים שכל החיים למדו שהם צריכים
8:56[מוזיקה] להיות נעימים, מנומסים, סבלניים,
9:00להקשיב, לתת עצות, להחזיק את כולם.
9:05וכאשר הטלפון מצלצל, הם יודעים שברגע
9:08שיענו, הם שוב ילבשו את אותה דמות והם
9:12פשוט עייפים ממנה.
9:14יונג קרא לדמות הזאת הפרסונה,
9:18המסכה שאנחנו עוטים כדי להשתלב בעולם.
9:22כולנו משתמשים בה, אבל כאשר אנחנו חיים
9:26דרקה יותר מדי זמן, אנחנו מתחילים לשכוח
9:29מי אנחנו מתחתיה.
9:32יש אנשים שכל שיחת טלפון עבורם היא כניסה
9:35אוטומטית לפרסונה.
9:37הם מיד נשמעים רגועים, אדיבים, חזקים.
9:42גם אם רגע לפני כן הם היו שבורים לגמרי
9:46ולפעמים [מוזיקה] אין להם כוח לעשות את זה
9:49שוב.
9:51יש עוד מחשבה עמוקה. יש אנשים שמעדיפים
9:54הודעות לא בגלל שהן קצרות יותר, אלא בגלל
9:58שהן נותם זמן להיות אמיתיים.
10:01אפשר לעצור, לחשוב, להרגיש, לנסח.
10:07בשיחה אין את המרחב הזה. המילים יוצאות
10:10מיד ומי שכל החיים פחד להגיד את הדבר הלא
10:14נכון עלול להתחיל לפחד גם מהרגע שבו יצטרך
10:18לדבר בלי הכנה.
10:21יש אנשים שכאשר הם רואים שיחה נכנסת
10:25המחשבה הראשונה שלהם אינה מי מתקשר אלא מה
10:30רוצים ממני.
10:32שים לב למשפט הזה. הוא חוסף עולם שלם. כי
10:37עם כל פנייה מרעישה כמו דרישה, הטלפון
10:40מפסיק להיות כלי לתקשורת. הוא הופך להיות
10:43סמל לעומס.
10:46יש אנשים שכל חייהם התרגלו להיות זמינים,
10:49לענות מיד, להגיע מיד, לעזור מיד. אבל
10:54כמעט אף אחד מעולם לא שאל אותם מי זמין
10:58בשבילכם
10:59ומי מקשיב לכם ומי נותן לכם לנוח.
11:04כאשר השאלה הזאת נשארת ללא תשובה במשך
11:06שנים, הנפש מתחילה לבקש מנוחה, לא במילים,
11:12בהתנתקות.
11:14יש עוד דבר שרוב האנשים לא שמים לב אליו.
11:18הרבה פעמים אנחנו חושבים שההתנתקות היא
11:21הבעיה, אבל אולי דווקא ניסיון של הנפש
11:24להציל את עצמה. כי כאשר אדם חי יותר מדי
11:28זמן בלי גבולות, בסופו של דבר הוא מתחיל
11:31להיעלם.
11:33לאט ושקט הוא מפסיק לענות, מפסיק ליזום,
11:39מפסיק להיפגש.
11:41לא מני שהוא כבר לא אוהב אנשים, מפני שהוא
11:44כבר לא מצליח לשמוע את עצמו בתוך כל הרעש.
11:49יונג האמין שאדם אינו יכול לחיות כל הזמן
11:52כלפי חוץ. הוא חייב לחזור מדי פעם פנימה,
11:56לשקט, להתבוננות, [מוזיקה]
11:59למפגש עם עצמו.
12:01כאשר אנחנו מונעים מעצמנו את הרגעים האלה,
12:04הנפש יוצרת אותם בכוח.
12:07לפעמים באמצעות עייפות, לפעמים [מוזיקה]
12:10באמצעות בדידות
12:12ולפעמים מאמצעות הימנאות.
12:16יש עוד מחשבה אחת שאולי תשנה את הדרך שבה
12:19אתה מסתכל על עצמך.
12:22אם אתה לא עונה להטלפונים, אל תשאל מיד מה
12:26לא בסדר איתי. נסה לשאול שאלה אחרת.
12:30מה אני מנסה להגן עליו? על האנרגיה שלי,
12:34על השקט שלי, על עצמי?
12:38לפעמים התשובה לשאלה הזאת חשובה הרבה יותר
12:41מהצלצול עצמו. כי ברגע שאתה מבין ממה אתה
12:45בורח, אתה גם מתחיל [מוזיקה] להבין למה.
12:49וזה כבר הצעד הראשון לשינוי.
12:52>> [מוזיקה]
12:52>> יש אנשים שמנסים להכריח את עצמם לענות לכל
12:55שיחה, אבל אם הם לא למדו קודם להציב
12:58[מוזיקה] גבולות, שום דבר לא באמת משתנה.
13:02כי הבעיה אינה הטלפון. היא התחושה שכל
13:06העולם יכול להיכנס אל החיים שלהם בכל רגע.
13:09[מוזיקה] ויש רגע שבו אדם מבין שהוא אינו
13:12חייב להיות זמין כל הזמן כדי להיות אדם
13:16טוב. הוא אינו חייב לענות מיד כדי להוכיח
13:20שאכפת לו. [מוזיקה]
13:21או אינו חייב לבטל את עצמו כדי לשמור על
13:24קשר. אפשר לאהוב אנשים ועדיין להזדק לשקט.
13:30אפשר להיות אדם אכפטי ועדיין לא לענות
13:33באותו רגע. אפשר לומר אחזור אליך מאוחר
13:38יותר. וזאת אינה דחייה. זאת שמירה על
13:41עצמך.
13:43יש תרגיל קטן שכדאי לנסות. בפעם הבאה
13:46שהטלפון מצלצל ואתה מרגיש התנגדות לענות.
13:50אל תמהר לקחת את המכשיר, אבל גם אל תמהר
13:54לדחוט את השיחה.
13:56עצום לרגע את העיניים, קח נשימה אחת עמוקה
14:00ושאל את עצמך שלוש שאלות.
14:04מה אני מרגיש עכשיו?
14:06ממה אני חושש שהשיחה הזאת תביא איתה? ומה
14:10אני באמת צריך ברגע הזה? לפעמים תגלה שאתה
14:14פשוט עייף. לפעמים תגלה שאתה מפחד מאימות.
14:20לפעמים תגלה שאתה רק צריך עוד 10 דקות
14:23לעצמך.
14:24וכאשר אתה מבין את הצורך האמיתי, כבר אינך
14:28פועל מתוך פחד אלא מתוך בחירה.
14:32וזה בדיוק מה שיונג ניסה ללמד. מודעות
14:36אינה מבטלת את הקושי, אבל היא מחזירה לנו
14:39את החופש לבחור.
14:42ואולי זאת המשמעות האמיתית. הטלפון מעולם
14:46לא היה הבעיה. הוא רק חסף משהו שהנפש
14:49ניסתה לומר במשך שנים, שהיא עייפה,
14:54שהיא זקוקה למרחב
14:56ושהגיע הזמן להקשיב גם לקול הפנימי שלה.
15:01כי בסופו של דבר האדם שמתנתק מהעולם לא
15:05תמיד מנסה להתרחק מאנשים,
15:08לפעמים הוא פשוט מנסה לחזור לעצמו. אבל יש
15:12עוד דבר אחד שקר על יום גניסה ללמד אותנו.
15:16לפעמים ההתנהגות שמביכה אותנו יותר מכל
15:19היא דווקא זו שמנסה להגן עלינו. כאשר אדם
15:23נמנע משיחות, כאשר הוא דוחה תשובות, כאשר
15:28הוא נעלם לכמה ימים, הוא בדרך כלל מאשים
15:31את עצמו. הוא אומר, "אני אדם גרוע, אני לא
15:35חבר טוב, אני מאכזב אנשים
15:39אבל אולי זאת הינה האמת. אולי במשך שנים
15:43הוא פשוט נתן יותר ממה שהיה מסוגל לתת. יש
15:47אנשים שכל חייהם התרגלו להיות זמינים,
15:51לענות מיד, להקשיב, לעזור, להרגיע,
15:56להיות אלה שתמיד אפשר לסמוך עליהם. אבל
16:00כמעט אף אחד לא שאל אותם שאלה פשוטה.
16:03ומי מחזיק אותך? ומי מקשיב לך? ומי נותן
16:08לך מקום פשוט להיות עייף?
16:11כאשר אדם רגיל לשת את כולם, בסופו של דבר
16:15הוא מתחיל להרגיש שכל שיחה חדשה מוסיפה
16:19עוד משקל קטן על הכתפיים.
16:21לא משום שהאדם שמתקשר עשה משהו לא נכון,
16:26אלא משום שהכתפיים כבר כואבות. יונגמין
16:29שהנפש תמיד מנסה לשמור על איזום. כאשר היא
16:33מרגישה שהעולם דורש ממנה יותר מדי, היא
16:36מתחילה לסגור דלתות.
16:39לא מתוך שנאה, לא מתוך עדישות, אלא מתוך
16:43ניסיון לשרוד.
16:45יש אנשים שאומרים אני פשוט אוהב להיות
16:48לבד, אבל אם מקשיבים היטב,
16:51לפעמים הם לא באמת נהנים [מוזיקה]
16:53מהבדידות. הם פשוט כבר לא מסוגלים לעמוד
16:56בעוד גירוי, עוד בקשה, עוד שיחה, עוד
16:59ציפייה.
17:01ויש הבדל עצום בין לבחור להיות לבד לבין
17:04להרגיש שאין לך כוח להיות עם אף אחד.
17:09יש עוד מחשבה מעניינת.
17:11הרבה אנשים מרגישים אשמע על כך שהם צריכים
17:14שקט. כאילו הרצון להיות לבד הוא חולשה.
17:19אבל אולי הוא דווקא סימן בריאות, כי כל
17:22אדם זקוק לרגעים שבהם הוא חוזר לעצמו.
17:26הבעיה מתחילה רק כאשר השקט הופך למקום
17:29היחיד שבו אנחנו מרגישים בטוחים כאשר
17:33אנחנו כבר מפחדים לחזור אל העולם.
17:36יש אנשים שאחרי כמה ימים של התנתקות כבר
17:40לא יודעים איך לחזור.
17:42הם רואים 10 שיחות שלא נענו, 20 הודעות
17:46והאשמה גדלה.
17:48ככל שהזמן עובר, כך קשה יותר להגיב עד
17:52שלבסוף הם אומרים לעצמם כבר מאוחר מדי.
17:57אבל האמת היא שכמעט אף פעם לא מאוחר מדי,
18:01רק שהפחד גורם לנו להאמין שכן.
18:04>> [מוזיקה]
18:05>> יש עוד דבר שיונג היה אולי מבקש מאיתנו
18:08לראות.
18:09אנחנו לא יכולים לבנות קשר אמיתי עם אחרים
18:12אם אנחנו כל הזמן נוטשים את עצמנו.
18:16אם בכל שיחה אנחנו שוכחים מה אנחנו
18:18מרגישים.
18:20אם בכל בקשה אנחנו מבטלים את הצרכים שלנו.
18:24בסופו של דבר הנפש תכריח אותנו לעצור.
18:29לפעמים דרך עייפות, לפעמים דרך חרדה
18:33ולפעמים דרך ההתנתקות עצמה. [מוזיקה] יש
18:37אנשים שכל כך פוחדים לאכזב אחרים שהם
18:40נעלמים
18:42וזה נשמע מוזר. אבל מבחינת הלא מודע זה
18:46הגיוני. אם לא אענה לא אצטרך להגיד לא. אם
18:51לא אחזור לא אצטרך להתמודד עם הציפיות.
18:55אם לא אפגוש, לא אצטרך להסביר למה אין לי
18:59כוח.
19:01וכך האם מנאות הופכת להגנה. אבל כל הגנה
19:05גובה גם מחיר. היא מגינה עלינו מתני כאב,
19:09אבל גם מרחיקה אותנו מקשרים.
19:13יש שאלה אחת שכל אדם שמתנתק שוב ושוב יכול
19:17לשאול את עצמו.
19:18לא למה אני כזה, אלא מתי בפעם הראשונה
19:23הרגשתי שאני חייב להיות זמין לכולם?
19:27מתי למדתי שלהגיד אין לי כוח זה לא בסדר?
19:32מתי התחלתי להאמין שהצרכים שלי חשובים
19:35פחות משל אחרים?
19:38לפעמים התשובות נמצאות שנים אחורה, אבל הן
19:41[מוזיקה] עדיין משפיעות על החיים שלנו
19:43היום.
19:45יש תרגיל קטן שיכול לעזור.
19:48בפעם הבאה שהטלפון מצלצל ואתה מרגיש
19:51התנגדות לענות, אל תכריח את עצמך ואל תברח
19:56מיד. עצור לרגע, קח נשימה עמוקה
20:01ותן שם למה שאתה מרגיש. האם זאת עייפות?
20:05האם זאת חרדה? האם אתה מפחד מבקשה חדשה?
20:09האם אתה פשוט זקוק ל-10 דקות של שקט?
20:13כאשר הרגש מקבל שם, הוא כבר לא חייב לנהל
20:17אותך. ואז אפשר לבחור, אולי לענות, אולי
20:22לחזור בעוד חצי שעה, אבל זאת כבר תהיה
20:26בחירה, לא בריחה. וזה ההבדל הגדול.
20:31יונג האמין שהמודעות אינה משנה את מי
20:34שאנחנו. היא מאפשרת לנו לפגוש את עצמנו
20:37באמת.
20:39וכאשר אנחנו פוגשים את עצמנו, אנחנו
20:42מפסיקים להילחם בהתנהגויות שלנו ומתחילים
20:46להבין אותן.
20:48אולי מעולם לא שנה שיחות טלפון,
20:51אולי פשוט היית עייף מדי בשביל לשת קול.
20:56אולי מעולם לא הפסקת לאהוב אנשים. אולי
20:59פשוט שכחת להשאיר קצת מקום גם לעצמך,
21:04כי האדם שאינו מצליח לענות לא תמיד בורח
21:07מאנשים.
21:09לפעמים הוא מחפש את השקט שאיבד. והשקט הזה
21:14אינו נמצא בטלפון קבוי. הוא אינו נמצא
21:17בהתנתקות.
21:19הוא נמצא ברגע שבו אתה מפסיק להרגיש
21:21[מוזיקה] שאתה חייב להיות הכל בשביל כולם.
21:25הוא מסכים להיות לפחות לכמה רגעים גם בן
21:29אדם.
21:31כי בסופו של דבר הנפש אינה מבקשת שנתרחק
21:35מהעולם. היא מבקשת שנחזור לעצמנו.
21:40וכאשר אנחנו לומדים להקשיב לצורך הזה,
21:43משהו עמוק מתחיל להשתנות.
21:46אנחנו כבר לא עונים מתוך אשמע ולא מתנתקים
21:50מתוך פחד.
21:52אנחנו בוחרים
21:54לפעמים לדבר, לפעמים לשתוק,
21:57לפעמים להיות עם אנשים ולפעמים להיות לבד.
22:02לא מפני שאנחנו בורחים, אלא מפני שסוף סוף
22:06למדנו שהשקט אינו אויב. הוא המקום שבו
22:11הנפש חוזרת לנשום.
22:14ואולי ביום שבו תפסיק לשאול את עצמך למה
22:17אתה לא עונה לה טלפונים?
22:20ותתחיל לשאול למה הנפש שלך כל כך זקוקה
22:23לשקט.
22:25תגלה שהתשובה שחיפשת מעולם לא הייתה
22:28בטלפון,
22:30היא הייתה בתוכך.

About this transcript

This page contains the full transcript of הסיבה הפסיכולוגית שאנשים מתנתקים | קרל יונג by הקוד האנושי, generated from the public captions YouTube serves with the video. The transcript has 2,425 words across 391 segments, with the original timestamps preserved so you can click any line to jump to that moment in the embedded player.

What you can do with it

Use the transcript to take notes, quote the speaker, build a study guide, generate a summary with ChatGPT or Claude via the YouTube Summary tool, or export it as a timed subtitle file with YouTube to SRT. You can also re-open it in the transcriber to translate the transcript into 100+ languages.

Free YouTube transcript tool

YouTube2Text is a free YouTube transcript generator — no signup, no daily limit. Paste any YouTube link and get the full transcript instantly, with timestamps, click-to-jump, translation to 100+ languages, AI prompts for ChatGPT, Claude, and Gemini, and exports to TXT, SRT, VTT, or Markdown.